פורים 2024

עומרולה אהובה שלי, החג שלך הגיע.

החג שכל כך אהבת, החג בו נולדת.

לא סתם הקדמת בשבועיים כדי להיוולד בפורים.

היית ילדה מלאת שמחה, עם צחוק רועם ומתגלגל, וכל כך אהבת להצחיק, לעשות שטויות וכל כך אהבת להתחפש.

בשבילך פורים היה רק תירוץ.

את אהבת להתחפש בכל ימות השנה.

מאחר וחשוב לי לתפור לכם בעצמי, מגוון התחפושות בבית לא היה נרחב...

אבל בכל פעם שביקרנו חברות עם תחפושות ביקשת ללבוש את כולן בזו אחר זו!

בזמנו בדיוק המרת את ההתאהבות שלך מאנה לאלזה, וקצת אחרי פורים הזמנתי לך לראשונה תחפושת קנויה למשחק שהגיעה בערך עם הגילוי על הגידול...

עד אז ביקשת ללבוש את כל מה שהיה לנו בארון - את הנסיך הקטן שתפרתי לתומי בדיוק לאותו פורים בו הגעת לעולם, או את המיני-מאוס שתפרתי לך לגיל שנתיים ואיכשהו עדיין התאים לך למידה הזערורית שלך, ואת הטינקרבל של פורים 2023, הפורים האחרון שלך.

אני זוכרת שהתלבטתי מה לתפור לך, וכבר החלטתי שתהיי אריאל בת הים הקטנה, כי בזמנו אהבת מאוד את הסרט. ואחרי שכבר הייתי סגורה על הרעיון פתאום נדלקת על טינקרבל שקישטה לי את הפיג'מה והחלטתי לשנות את כיוון התחפושת.

תפרתי לך אותה בהנאה גדולה, וכשסיימתי להכין את הכנפיים ונתתי לך למדוד אותן, את פיזזת לך ברחבי הבית באושר שהוכיח לי כי בחרתי נכון.

וכשלבשת את התחפושת במלואה ונעמדת להצטלם עם חיוכים מאוזן לאוזן נראית באמת כמו פיה יפיפיה.

לא דמיינתי לעצמי שתוך חצי שנה תקבלי כנפיים נצחיות שלא אני תפרתי.

אחרי הבשורה הכואבת על הגידול ביקשתי מהמשפחה שיביאו לך כמה שיותר תחפושות, וכך היה.

בתקופה בה ליוויתי אותך לגן, כמעט בכל פעם ביקשת ללבוש תחפושת כלשהי או את השמלה היפה שאלמה חברתך האהובה נתנה לך ושימשה לך גם כתחפושת.

אם היה יום ששכחתי להלביש לך אחת (או יותר נכון נמנעתי בחום המחניק של יוני-יולי-אוגוסט מלהוסיף לך שכבות ארוכות וחמות) היית פשוט שבורת לב והייתי צריכה למצוא דרך לשכנע אותך לצאת מהאוטו ולהכנס לגן....

אולי התחפושות נתנו לך להרגיש קצת יותר בטוחה, קצת מישהי אחרת, כי הגידול שינה בך חלקים בעצמאות שהיו כל כך מהותיים עבורך.

כשנסענו לדיסני את בחרת לך שמלת סינדרלה שנראית בה כה מלכותית ואצילית... והספקת ללבוש אותה רק פעמיים... וביום האחרון בפארק נכנענו לדמעות שלך שביקשו הכל כי כבר לא היית מסוגלת לעשות לבד כלום, וקנינו לך שמלה נוספת של בת הים הקטנה, אותה לבשת לזמן קצר כל כך באותו היום, כי מצב הרוח שלך הלך והידרדר, כך שאפילו תמונה לזיכרון לא הספקנו לצלם...

השנה תפרתי תחפושת רק לתומי. זה נותן לי תעסוקה, זה משמח אבל גם מעציב. הלוואי והיית כאן למדוד תחפושת משלך ולפזז איתה שוב באושר ברחבי הבית...

עד עכשיו היה לי קשה לעכל את העובדה שאת לא כאן.

אבל בזמן האחרון תומי ואגם תופסים כל כך הרבה מקום בחיי שפתאום אני כבר לא לגמרי זוכרת איך זה היה כשאת היית כאן.

הזיכרון של קיומך הולך ומטשטש אצלי בראש - איך נשמעת, איך דיברת, איך צחקת, איך היית מתעוררת בבוקר...

ההיית באמת או חלמתי חלום?

מזל שהתמונות לא משקרות, והסרטונים שלך צוחקת ומאושרת מצליחים להנציח את מי שהיית.

אני מתגעגעת אליך כל כך, פיה יפיפיה שלי.

אני מקווה שאת ממשיכה לפזז עם הכנפיים המהממות שלך בשמיים ומפזרת לנו מלמעלה אבק פיות שקצת יעזור ללב שלנו להחלים.