עומר אהובה, כאן בדיוק לפני שנה עמדנו ובכינו.
הלב נצבט, בגרון היה מחנק,
הדמעות ירדו כמו גשם,
לא ראינו דבר מרוב מחנק
ומי ידע איך בכלל לגשת ומה לומר.
רוחות קרות הביתה נכנסו
אמת מרה טפחה על פנינו
ובאוויר הייתה שתיקה קשה מנשוא.
"כל כך קשה לכתוב דמעות
קשה לשאת את הדממה.
כל כך קשה לשיר דמעות
ומי יתננו נחמה" - כתב אילן גולדהירש ז"ל.
צל גדול התיישב מולנו,
ענן שחור עטף את הרקיע
וטלטלה אחזה את כולנו.
ביקשנו שרק נמצא כוחות להתגבר
שרק נמצא מילים בתוך האלם.
המון מילים רצו להיאמר
וכל מילה בתוך דמעה נמהלה.
כל כך קשה.
כל כך קשה לכתוב דמעות.
וגם בחלוף שנה פורצות הדמעות ללא שליטה ואין נחמה. תלתלייך הזהובים, חיוכך הקסום ושובבות עינייך הכחולות מלווים אותנו יום ולילה באהבה וגעגוע אין סופיים.
את קסם זיכרך עומר נינצור בליבנו לעד.