עומר שלי,
לא כתבתי שום דבר כשחלית. גם לא כשנפטרת.
פחדתי להציץ לתוך התהום שנפער לי בחיים. אני עדיין מפחד.
אני מסתובב כבר כמעט שנה וחצי עם חור בנשמה ועושה חיקוי של בן אדם רגיל. מתפקד.
לאט לאט אני מצליח להציץ לתהומות האלו. בעיקר כשאני עצוב ומחפש פורקן, אבל לפעמים גם כשאני שמח. אני מקווה שעם הזמן אוכל לבקר אותך יותר במחשבותיי.
היית ילדה יפהפיה, חכמה ומצחיקה. וככה אני בוחר לזכור אותך.
יש לך אמא מדהימה עם מאגרי כוחות בלתי נדלים. שתדעי שהיא נלחמה עליך בשיניים והקדישה כל רגע אפשרי עבורך.
תומי מתגעגע אליך מאוד. הוא ישן במיטה שלך ומזכיר אותך. הרבה יותר ממני.
יש לך אחות חדשה, קוראים לה אגם והיא בובה אמיתית. אני זוכר כמה התרגשת לקראת בואה ואני מצטער שלא יצא לך להכיר אותה. אבל היא תזכה להכיר אותך, אני אדאג לזה.
כשחלית החלטתי למחוק את הזהות שלי ולהקדיש את כל כולי למענך, אני מקווה שעשיתי עבודה טובה.
אני רוצה שתדעי שאהבתי אותך ואמשיך לאהוב אותך לתמיד.
סליחה שלא הצלחנו להציל אותך.
אבא
